<h1>ראב"ן — ביצה</h1>
<h2>דף לז.</h2>
ת"ר אין אופין פת עבה בפסח וב"ה מתירין, ומסקנא פת עבה פת מרובה פיתין גדולים ומשום טירחא יתירא אסרי בית שמאי. ולא תימא בפסח בלבד אלא בכל יו"ט, כדתניא אין אופין פת עבה ביו"ט וב"ה מתירין. ורבותינו פירשו פת מרובה פיתין הרבה דנפישא בלישה שלשין בעיסה אחת פיתין הרבה יחד. ונראה לי דמש[ו]ם דהחמיר רבן גמליאל כב"ש שלא לאפות עיסה מרובה בפסח, לפיכך יש בני אדם הרבה שאין רוצין ללוש אלא עומר עומר לבד, וחומרא שלהן קולא הוא כי תנורים שלהם קטנים היו כאשר פיר[שתי] בפסחים [מ"ח.].
<h2>דף קב:</h2>
מטלטלין עצי בשמים להריח בהן ולהניף בהן לחולה ומוללו ומריח בו ולא יקטמנו להריח בו [ביצה ל"ג:]. (חדא) [הדא] מתניתא מסייע להנהו דמברכי על הבשמים במוצאי שבת וכניסת יום טוב, כיון דמצי לטלטוליה ביו"ט ואורוחי ביה ואפילו למוללו למה לא יברכו עליו. ואי משום סימן יקנה"ז שלא הזכיר בו הדס, כיון שהזכיר נר אין נר בלא הדס ואין הדס בלא נר. ואי משום נשמה יתירה צריך להריח, כמו כן צריך בין שבת ליו"ט, דלא אמרי נשמה יתירה אלא בשבת אבל ביו"ט לא אמרינן. רבינו שלמה הינהיג יקנה"ז ולא הדס, וכן מצאתי בסדר רב עמרם גאון יקנה"ז בלא הדס אבל מצאתי בסידרו בשם מר רב צדוק גאון דמי שאין לו יין לקידוש מקדש על הפת ובין יו"ט לשבת מבדיל על הפת ואומר על הבשמים ואחר כך על המאור ואם אין לו בשמים אומר מאור והבדלה. והגאונים של מגנצא הינהיגו בהדס, וגם ר' משולם ממגנצא שלח שאילה לעיר הקודש והשיבוהו כי מברכין עליו.
